בימים שבאו אחר כך התחלתי לקבל תובנות ולראות תמונות מהעולם הקדום, תמונות של טבע פראי ללא ציוויליזציה.
זכור לי במיוחד מעגל גדול שנפרש מולי (כשעיני עצומות) והוא הולך ונסגר כלפי מעלה, יחד איתו עלה הביטוי ״סגירת מעגל״
כמו רוצה לומר שהעידן בו אנו חיים הינו עידן של סגירת מעגל. יחד עם המעגל הופיע מול עיני העצומות המשפט: ״התנ״ך הוא לא מה שהיה, אלא מה שיהיה״.
זו היתה התובנה הראשונה שהתייחסה לתנ״ך. רק אחרי שנה עלה בתוכי המושג ׳נבואה׳.
כשסיפרתי לחברי את מה שחוויתי, הם אמרו לי שזאת הארה – פתיחת צ׳אקרות, אני קראתי לזה פתיחה רגשית – ניקוי רגשי.
אותה צעקה הביאה לפתיחת חסימות רגשיות שהיו קיימות בתוכי שנים.
באותם ימים הזדמן לי למסור את כתב ידי לניתוח גרפולוגי, אשר הושווה עם כתב ידי מלפני אותה צעקה (מספר חודשים קודם לכן),
גם פה זיהתה הגרפולוגית שינוי משמעותי ובעיקר השתחררות מפחדים.
בעקבות אותה הארה נפתחתי לתובנות בשלושה תחומים עיקריים: הראשון – תובנות לגבי עצמי, כאילו
שאני מתבונן על עצמי מהצד ויכול לאפיין ולהגדיר תכונות שלא יכולתי לראות קודם (מודעות עצמית).
התחום השני – נפתחתי לידע רב והבנה עמוקה של העולם הרגשי, עם התחושה שידע זה היה קיים בתוכי,
אך היה רדום ולפתע התעורר, והתחום השלישי – התנ״ך, בו בעיקר עוסק ספר זה.
בשנתיים הראשונות שאחרי אותה הארה, כלל לא קראתי בתנ״ך. בפעם הראשונה שפתחתי אותו, זה
היה בסיפור נח והמבול. קראתי את המילים הראשונות בפרק ו׳ בבראשית: ״ויהי כי החל האדם לרוב עלפני האדמה״.
ונשימתי נעתקה, פתאום הבנתי את הכתוב, המילים דיברו אלי. הבנתי שמדובר בנבואה על ימינו.
מספר האנשים על פני כדור הארץ מגיע כבר לשמונה מיליארד והוא הגדול ביותר שהיה אי פעם (וגם ממשיך לגדול בקצב מתגבר).
לעומת זאת, בזמן שסיפור זה נכתב, לפני אלפי שנים, היו מעט מאוד אנשים בעולם.
כך שלא מדובר על אירוע שקרה בעולם הקדום, אלא על אירוע שיקרה בעתיד, ולכן זו נבואה.
בהמשך נפתחתי לידע נוסף הקושר בין סיפור המבול לתקופתנו וגם הוא מופיע בספר.
כאן אציין שאינני אדם דתי ומעולם לא התעניינתי בתנ״ך מעבר ללימודים בבית הספר.
נולדתי וגדלתי בירושלים ואני ישראלי חילוני עם מסלול חיים די שגרתי: בי״ס יסודי, תיכון, גרעין נח״ל, צבא, לימודי עיצוב
גרפי בבצלאל, חתונה, שלושה ילדים, עבודה במספר משרדי פרסום, עד שהפכתי לעצמאי וזאת עד היום.
חלק מהתובנות התקשיתי להסביר במילים, אפילו לעצמי וכך כשניסיתי להסביר לחבר במה עוסק הספר והיו לי רק כמה דקות,
הבאתי כדוגמה את הקשר שבין סיפור הבריאה ליצירת השבוע ולספירת הזמן העברית. הוא התרשם ואמר ״מענין מאוד״, מכאן הבנתי שזו גם הדרך לכתוב את התובנה בספר.
היו גם תובנות שעלו מתוך שיחות עם אנשים מבלי שידעו שהם עוזרים לי כרגע בכתיבת הספר.
כמו כן, מרגע שקיבלתי את התובנות, התחלתי לראות אותן מופיעות בחיי היומיום והן עלו והופיעו כמעט בכל שיחה ונושא.
וכשמישהו סיפר שהילדים שלו אינם דומים זה לזה, מיד עלתה בי התובנה על בני נח – שם, חם ויפת, מה גם שתופעה זו קיימת אצל בנותי ומאותה סיבה.
או שהתפרסמה ידיעה על מותו של מישהו מפורסם ומיד עלתה בי התובנה על ׳מתושלח׳.
שיחה אחרת שעסקה בענייני תזונה ובריאות, הראתה לי עד כמה מדוייקת התובנה על עץ הדעת, וכך לגבי כמעט כל נושא.