כיצד שחקן יכול להרגיש בעל ערך ללא תלות בתארים או תוצאות?
מה בכדורגל מגדיר את מי שהוא?
אז 90 דקות באיצטדיון – נשמע קצת נכון?
שעה וחצי.. לא בכדורגל.
בזמן משחק כל דקה נראית כמו נצח, לאוהדים, לסגל,
ובעיקר לשחקן.
הטירוף ששחקן חווה ברמה הפיזית, עמידה בציפיות, האדרנלין המורגש בדשא, קריאות האוהדים, דיוק ומחשבה.
זו הייתה הסקרנות שלי והחלק המשלים בפאזל האימון שלי.
גורל ויקום מכוונים אותנו לסיטואציות, ולא במקרה זו הנישה שאני מקבלת בה תשוקה ומכאן?
ישר הבנתי שאני חייבת ללכת לחקור את פסיכולוגית הספורט ולטפח את דור העתיד ברמה המנטאלית ולהביא אותם להישגים ותוצאות במגרש.
לא מעט התעסקות ובכלום זמן.
אתה יכול לעשות ימים אימוני כושר, שמירה על תזונה,
שינה טובה לפני משחק אבל בשריקת הפתיחה יתחילו להדהד הרעשי רקע שיגרמו לך להתכנס בתוך עצמך ולתת במה לפחדים.
רמת התודעה משחקת תפקיד לא קטן והחלק המחבר של הפאזל לשחקן מקצועי ולהגיע לרמת ביצוע מספקת הוא החלק המנטאלי ופה אני נכנסת לתמונה.
כשבן אדם שומע במהלך חייו ״אתה לא טוב, אתה לא ראוי, אתה לא תצליח״ האוטומט שלו מייצר מציאות שאולי הוא באמת לא!
אבל תגיד רגע, אם תעצור הכל, תעצום עיניים, תקשיב לבטן וללב – מה יקרה? איך תרגיש?
כי כשהיית קטן החלטת להיות שחקן כדורגל ועברת דרך והגשמת את זה, ואת הדרך הזו סללת דרך פחדים,
עבודה קשה ולא מעט רעשים ואתגרים מסביב.

ספורט על כל תחומיו מביא איתו מסגרת מאוד ברורה ולא קלה.
בגיל קטן ספורטאי הולך לחוג, קם בשעות מטורפות לאימונים ומשחקים בשבת ואז מגיע גיל ההתבגרות ושם
אתה כבר הופך מילד שהולך לחוג לשחקן ברמה מקצועית, וכשאתה כדורגלן זה יותר קשה מסתם נער,
המחשבות על העתיד מתחילות, הציפיות למשמעת עצמית ממך יותר גדולות, אתה פתאום צריך לעשות יותר
ויתורים על בילוי עם חברים לילה לפני משחק,
יש עליך יותר עיניים בוחנות…
זה גיל שהבטחון העצמי מקבל משמעות ומתחיל לחלחל השפעת הדימוי.